זמירי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין יתרת נזקים אשר נגרמו לו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 11/5/10.

לטענת התובע, במועד הנקוב נסע ברחוב יהודה המכבי בקרית אונו , כאשר בנתיב מימינו חנו מכוניות בניצב למדרכה. עת חלף על פני רכבו של הנתבע 2, הגיח לפתע רכבו של זה מחניה ופגע ברכבו של התובע בצידו הימני הקדמי. לטענת התובע, הוא ניסה להתחמק מפגיעת רכב הנתבע 2 ואולם, הואיל והיו מכוניות בנתיב משמאלו לא הצליח לעשות כן. לטענת התובע, הנתבע סירב למסור פרטים דבר אשר חייב פניה למשטרה. התובע מוסיף וטוען כי הנתבעת 1 לא הכחישה את אחריותו של הנתבע 2 לאירוע ואולם, שילמה לו סך השווה ל – 80% משיעור הנזק הנתמך בחוות הדעת אשר צירף , בתואנה כי יש לייחס גם לתובע רשלנות אשר תרמה לתאונה. לטענתו בנסיבות האמורות, האחריות המלאה לתאונה הינה לפתחו של הנתבע 2 ומשכך, עליו ועל הנתבעת 1 – מבטחת רכבו – ביחד ולחוד, לשפותו בגין יתרת הנזק בהתאם לחוות דעת השמאי וכן, בגין ההוצאות ועוגמת הנפש אשר נגרמו לו והכל בסך כולל העומד על 3,208 ₪.

לטענת הנתבעים, במועד הנקוב, ביקש הנתבע 2 לצאת מחניה. רכב אחר אשר הבחין בכך, עצר על מנת לאפשר לו לצאת מהחניה ולהיכנס לחניה במקומו, דבר אשר הוביל לעצירת התנועה בנתיב אליו ביקש הנתבע 2 להשתלב בנסיעה ובו נסע התובע באותה עת. לטענת הנתבע 2 עת יצא כמעט לחלוטין ממקום החניה והשתלב כדי 80% בנתיב הנסיעה לכיוון ימין, עקף התובע, את הרכב אשר המתין לחנייה וכן, את הנתבע 2 משמאל וסטה במהירות לכיוון ימין על מנת לחזור לנתיב הנסיעה המיועד ואגב כך, פגע ברכבו של הנתבע 2. הנתבע 2 מכחיש מכל וכל את טענת התובע ולפיה סירב למסור לו פרטים, לטענת הנתבע 2 ההפך הוא הנכון, עוד באותו יום וטרם פניית התובע אל המשטרה, פנה הוא אל תחנת מסובים ודיווח על התאונה. זאת ועוד, לטענת הנתבעים, חלק מהאחריות לתאונה הינו לפתחו של התובע ומשכך, בדין קוזז לו חלק מהתשלום בגין רשלנות תורמת ולפנים משורת הדין , הקיזוז היה על סך השווה ל – 20% בלבד. לחילופין ובהשלמה , טוענים הנתבעים כי הוצאותיו הנוספות של התובע לא נתמכו בראייה כלשהי וכן, כי התובע לא הוכיח עוגמת נפש מיוחדת המזכה בפיצוי, במקרה זה שבו מדובר בפגיעה רכושית בלבד. לאור האמור, לטענת הנתבעים יש לדחות את תביעתו של התובע.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע 2 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו . כן הוצגו בפני תמונות המתעדות את מקום האירוע ותמונות המתעדות את הנזקים לכלי הרכב השונים.

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים".

7. מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה – כאשר כל אחד מן הצדדים מתאר את האירוע באופן שונה וכפועל יוצא מכך, מחלק באופן שונה את האחריות לאירוע נשוא התאונה. משכך, על בית המשפט לבחון האם יש בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

הראיות החיצוניות , במקרה זה הן תמונות הנזק אשר נגרמו לכלי הרכב וכן, התמונות המתעדות את מקום האירוע ואת אופן חניית הרכבים החונים.

עיון בתמונות הנזק מעלה כי לתובע נגרם נזק של שריטות הנמשכות לכל אורך החלק הימני של רכבו , בעוד שלרכב הנתבע 2 נגרם נזק של שריטות בטמבון הקדמי של רכבו מצידו השמאלי של הטמבון אל כיוון מרכז הטמבון.

אופי ומיקום הנזקים בכלי הרכב השונים , יש בהם בכדי לתמוך בגירסת הנתבע 2 שכן, לו היה הילך התאונה כגרסת התובע, הרי שהיה מצופה כי ברכבו יהיה נזק מסוג מעיכה במיקום בו היה האימפקט הראשוני בין כלי הרכב, אשר יכול וימשיך כשריטות לאור המשך נסיעתו . זאת ועוד, לו היה הילך התאונה כטענת התובע, הרי שהיה מצופה כי ברכבו של הנתבע 2 תהיה מכה בחלק המרכזי של הטמבון בלבד שכן, חלק זה הוא הבולט ביותר במקרה בו רכבים חונים בניצב למדרכה ומשכך, היה זה פוגע ראשון ברכב הנתבע 2 . מיקום הנזקים בצידו של רכב הנתבע 2 אל כיוון מרכזו , מחד והשריטות ברכב התובע, מאידך, יש בהם בכדי לתמוך בכך שהתאונה ארעה עת השתלב התובע במסלול בו החל הנתבע 2 לנסוע ומשכך, נפגע רכבו של התובע משריטות לכל אורכו ואילו הפגיעה ברכב הנתבע 2 היתה החל מהכנף השמאלית של רכבו לאורך צידו של הטמבון השמאלי אל כיוון מרכזו.

מן האמור נובע כי מאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גירסתו של הנתבע 2 ומשכך, הנני קובעת כי הילך התאונה הינו בהתאם לגירסתו. בנסיבות אלו, הנני סבורה כי לא זו בלבד שהתובע לקה ברשלנות , אלא ששיעור רשלנותו , בביצוע עקיפה כאמור, היה משמעותי ומשכך, חסד עשתה עימו הנתבעת 1 עת ניכתה , בגין רשלנותו התורמת, סך השווה ל – 20% בלבד.

באשר ליתרת נזקיו של התובע- הרי שהתובע לא הוכיח ההוצאות אשר נטענו על ידו וכן, לא הוכיח עוגמת נפש מיוחדת אשר מצדיקה פיצוי לאור העובדה שמדובר בתביעת נזק רכוש ותו לא.